ט"ו בשבט כבר כאן ועמו שולחננו העמוס בפירות. ארץ ישראל נותנת בעז"ה פירותיה בשפע ומאפשרת לנו לברך ולהתברך (נעזוב את המבוכה שארץ מוצאם של כל הפירות היבשים היא ממלכת ארדואן הרשע).

הבה נתמקד בברכות. שאלה: על איזה פרי נברך תחילה? כל מי שהיה בגן יוני יודע שהתשובה היא, על אחד משבעת המינים או 'שבעה' בלשון השולחן ערוך. ובכן, מחלוקת! ובמחלוקת הזאת, מצאתי את עצמי נהנה משני הקצוות החולקים. בדיני קדימה בברכת הפרות, אומר השולחן ערוך: "היו לפניו מיני פרות הרבה, אם ברכותיהם שוות ויש ביניהם ממין שבעה, מקדים מין שבעה, אף על פי שאינו חביב כמו מין האחר, ואם אין ביניהם ממין שבעה, מקדים החביב…"

זאת אומרת, או 'שבעה' או 'חביב'. מאד שמחתי לראות שהשולחן ערוך מאפשר לי לבחור בין שבעה לבין חביב. מצד אחד, שבעה מייצג את שבח הארץ, כפי שמפורט בתורה, "ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן, ודבש" (דברים ח-ח) ודיני הקדימה מתייחסים למיקומו של הפרי בסמוך למילה 'ארץ' בפסוק. ומהצד השני, ממשיך השולחן ערוך: "ויש אומרים שגם בזה צריך להקדים החביב. ונקרא חביב המין שרגיל להיות חביב עליו, אפילו אם עתה חפץ במין השני".

לפי זה אני יכול לבחור את החביב ולא דווקא את השבעה. כלומר, את הפרי שאני מחבב. נעים לראות שגם בחביבות יש מדרגות, כלומר, עלי להעדיף את אותו חביב שהוא תמיד חביב לי ולא סתם פרי שמתחשק לי לפתע כרגע.

מתחשק מתחשק, אבל תן כבוד לפרי שתמיד חביב עליך ולא רק כרגע. הרמב"ם מחבב את החביבות אפילו עוד יותר: "אם היה מין אחד חביב לו יותר, בין שברכותיהם שוות, בין שאינם שוות, בין שיש בהם ממין שבעה, בין שאין בהם ממין שבעה, מקדים החביב לו אז, באותה שעה". החביב לו אז, זה הפרי שמושך אותו לטעום בראשונה.

במילים אחרות: לך בעקבות הפרי החביב ולא הפרי המיוחס. ועוד מוסיף הרמב"ם:"ואם אינו רוצה בזה יותר מבזה, אם יש ביניהם משבעת המינים, מברך עליו תחלה". כלומר, קודם כל תבחר פרי לפי הרצון שלך והטעם שלך (אני מתאפק לא לומר הפרי 'מתחשק לך או חלילה בא לך'…) ואם אינך מזהה פרי שמושך אותך במיוחד, ויש ביניהם פרי משבעת המינים, בחר בו.
כמאמן, מה שכל כך מרתק אותי בהלכה הזאת הוא המקום שהיא נותנת לרצון שלי. אמרתי שאני נהנה משתי השיטות החולקות, כי אני אוהב את ארץ ישראל ומשתבח בפירותיה עד מאד. ואני אוהב את החרות לפעול על פי ליבי וטעמי האישי ולבחור. כן, לבחור את הפרי שאני מחבב ולברך עליו בשמחה. שמחת החיך והלב! ואז חשבתי, הי, גם אני בעצמי הנני אחד מפירותיה של ארץ ישראל! גידול מגידוליה. וההלכה מעודדת אותי להקשיב לחביבותי ולברך מתוך חביבות של בחירה ושמחה! כך גם מתאפשר לי לענות מכל צדדיה, על השאלה: 'ילד, מה אתה רוצה?' אם ארצה להיות כלל ישראלי, אבחר בשבעה. אם ארצה להיות פרטי, אבחר בחביב.

האם אני שומע את הרמב"ם אומר לי: "ואל תשכח להנות מהפירות בט"ו בשבט"
חג צומח
בני